פסק דין בעניין יהלומי גפני בע"מ, בית המשפט המחוזי תל אביב, ניתן ב-23.2.2026, מפי השופט ה' קירש (להורדת פסק הדין לחץ כאן)

השאלות שעלו: ארבע מחלוקות נדונו בין חברת יהלומים לבין פקיד שומה גוש דן לגבי שנות המס 2016-2017.

תוצאה ועיקרי הקביעות:

א. הפסדים מהשקעות נדל"ן בחו"ל – בית המשפט דחה את תביעת החברה לנכות הפסדים מהשקעות שירדו לטמיון. הקביעה: כדי להכיר בהפסד עסקי נדרשות שתי הוכחות – מימוש ההפסד וסיווגו כהפסד מעסק. החברה לא הביאה ראיות לאף אחת מהן. העובדה שהכסף שהושקע הגיע מפעילות היהלומים אינה הופכת את ההשקעה בנדל"ן לפעילות עסקית.

ב. היקף מחילת החוב – המחלוקת הייתה על גובה ההכנסה שנוצרה ממחילת חובות. בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה, כי החברה לא הסבירה מדוע חלק מהחובות נחשב "אבוד" ואחרים לא.

ג. חובות אבודים – בית המשפט הכיר בחמישה חייבים נוספים מעבר למה שהסכים פקיד השומה מלכתחילה, והתיר ניכוי הוצאה נוספת בסך כ-903,000 דולר.

ד. מקדמות לקוחות – הנחיית מנהל החברה לרשום מחיקת מקדמות כהחזר ללקוחות, תוך זיכוי חשבון המשיכות שלו, נקבעה כמחילת חוב החייבת במס – ולא כ"טעות רישומית" כטענת החברה.

קנס גירעון: בית המשפט אישר את הקנס שהוטל, בין היתר משום שרואי החשבון נמנעו מלחוות דעת על חלקים מהדוחות, וטיעוני החברה בסוגיות העיקריות היו בלתי מבוססים.

המסר המעשי: השקעה בנדל"ן מחוץ לתחום הפעילות הרגיל של עסק לא תוכר אוטומטית כהפסד עסקי. נדרשת תיעוד קפדני של מימוש ההפסד ושל הקשר העסקי לפעילות המרכזית. בנוסף, רישומים חשבונאיים פנימיים בין בעל מניות לחברה ייבחנו לגופם של דברים, ולא יתקבלו כ"טעויות" ללא הוכחה.