פורסם ביום 10/06/2026
מיסוי בינלאומי| מיסוי יחידים| מס הכנסה

פסק דין חיים צח: לצרכי קביעת התושבות לצרכי מס, נישום יכול להחזיק שני מרכזי חיים ודי שאחד מהם בישראל בכדי לסווגו כתושב

בקצרה: החידוש המרכזי לדעתנו בפסק הדין הוא הקביעה שהתושבות לצרכי מס אינה מחייבת הוכחה כי מרכז החיים של הנישום הוא אך רק בישראל אלא די בהוכחה כי לנישום קיים מרכז חיים כלשהו גם בישראל. לדידי בית המשפט, אדם יכול להחזיק מרכז חיים הן בישראל והן בחו"ל. יודגש כי קביעה זו ניתנת בנסיבות שהנישום לא ניהל עסקים כלל בישראל, אך לאור מספר ימי שהייתו בישראל הגבוה (גם אם פחתו מ 180 ימים), לאור תדירות ביקוריו בישראל, לאור שהיית בת זוגו וקיום דירה בישראל סווג הנישום כתושב מס.

בימים אלו פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין  צח נ' פקיד שומה למפעלים גדולים פרטי ההליך: ע"מ 62852-01-23.

פסק הדין מתייחס לשאלות התושבות לצרכי מס. החידוש המרכזי לדעתנו בפסק הדין הוא הקביעה שלו שהתושבות לצרכי מס אינה מחייבת הוכחה כי מרכז החיים של הנישום הוא רק בישראל אלא די בהוכחה כי לנישום יש מרכז חיים כלשהו בישראל, וזאת מאחר ואדם יכול להחזיק מרכז חיים הן בישראל והן בחו"ל.  יודגש כי קביעה זו ניתנת בנסיבות שהנישום לא ניהל עסקים כלל בישראל, אך לאור מספר הימים שלו (גם אם פחתו מ 180 ימים), לאור תדירות הביקורים בישראל (מדי חודש), שהות בני משפחתו בישראל נקבע כי הוא מחזיק במרכז חיים גם בישראל.

רקע והקשר

יחיד שהוא "תושב ישראל" חייב במס על כלל הכנסותיו בעולם; "תושב חוץ" חייב במס בישראל רק על הכנסה שהופקה כאן. השאלה מי נחשב תושב נקבעת לפי "מרכז החיים" – מקום מכלול הזיקות המשפחתיות, הכלכליות והחברתיות. לצד זאת קיימת "חזקת הימים": מי ששהה בישראל 183 ימים בשנה, או 30 ימים בשנה ו-425 ימים בשנה ובשנתיים שקדמו לה, נחשב תושב ישראל – אלא אם יוכיח אחרת.

במקרה דנן נקבע כי חזקת הימים של שהות בישראל של 30 או יותר מתקיימת ברוב השנים בערעור.

המערער עזב את ישראל ב-1985, ומ-1993 ניהל בניגריה שתי חברות גדולות ומצליחות בתחומי החקלאות והבנייה. בדוחותיו לא דיווח על הכנסותיו, בטענה שהוא תוש חוץ. פקיד השומה ראה בו תושב ישראל לכל אורך הדרך.

האם נסתרה חזקת הימים? המערער טען שמרכז חייו בניגריה – שם עסקיו, חבריו, רופאו ו"משפחתו המאומצת", וכי הוא פרוד מאשתו. בית המשפט קבע שלא עמד בנטל לסתר את החזקה: למרות שהזיקות העסקיות בניגריה, הזיקות המשפחתיות והחברתיות נותרו בישראל. הדירה בתל אביב (הרשומה במחציתה על שמו) נרכש במכוון כדי שיתגורר בה בביקוריו, ובה אוסף אמנות בשווי מיליונים; הקשר עם אשתו נמשך ומשמעותי (בטופס מ-2014 הצהיר כי הוא נשוי ולא פרוד); והוא ראה את עצמו, סובייקטיבית, כתושב ישראל.

פסק הדין מבהיר שמספר הימים בישראל ותדירות הביקורים היא בעלת משקל מכריע: מי ששוהה כאן ימים רבים יתקשה מאוד לטעון לניתוק תושבות, גם אם עסקיו בחו"ל. כדי לנתק תושבות אין די בריחק עסקי – נדרש לצמצם בפועל את הזיקות המשפחתיות, החברתיות ואת ימי השהייה. הזיקות המשפחתיות גוברות, ככלל, על הזיקות העסקיות, במיוחד במצב של היעדר אמנת המס עם אותה מדינה.

 ישראלים המנהלים עסקים בחו"ל אך שומרים בית, משפחה וביקורים תכופים בישראל, ובמיוחד מי שפועל במדינה ללא אמנת מס עם ישראל חייבים לתת הדעת על השלכות הפסק דין-ויפה שעה אחת קודם.

האמור אינו יעוץ מקצועי ואינו מחליף יעוץ ספציפי ומהווה אך ורק מידע כללי. ניתן לפנות למשרדנו ליעוץ מקצועי ספציפי

Scroll to Top