פורסם פסק דין חדש ( ע"מ 73001-06-23 אבו זאיד נ' פקיד שומה) שעוסק בהצהרות הון, גידול הון לא מוסבר והטלת קנס גרעון. החידוש לדעתנו בפסק הדין הוא כי ברירת המחדל לסיווג הכנסה בהיעדר כל הסבר הוא סיווג הכנסה כהכנסה מעסק.

אחד מהכלים המרכזיים שרשות המיסים משתמשת בהם כדי לאתר הכנסות לא מדווחות היא בדיקת הצהרות הון. הרעיון פשוט: אם בשנה מסוימת הנישום מחזיק בנכסים ובכסף הרבה יותר ממה שהצהיר עליו, ומעבר למה שניתן להסביר מהכנסותיו המדווחות – מדובר בגידול הון שמחייב הסבר. אם אין הסבר סביר, רשות המיסים רשאית לייחס את ההפרש להכנסה חייבת במס, ולעיתים גם לקבוע שמדובר בהכנסה מעסק לא מדווח.

המקרה של גב' חיריה אבו זאיד הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו פועל מנגנון זה בפועל, ולמה שקורה כשהנישום מגיע לבית המשפט עם גרסה מזגזגת וללא מסמכים מסודרים.

בפסק הדין הזה נדונו מספר סוגיות שנמנה אותן לפי חשיבותן:

סוגיה ראשונה – רכישת בית בשנת 2014 בגיל 19

בשנת 2014 רכשה המערערת, שהייתה בת 19 בלב, בית חדש בלוד בסכום של כ-1,275,000 ש"ח. פקיד השומה הצביע על כך שלמערערת לא היו הכנסות מוצהרות, לא הייתה משכנתא ולא הייתה שום אסמכתא לכסף. הוא ייחס את עלות הבית כגידול הון בלתי מוסבר לשנת 2014.

מנגד, המערערת סיפרה שארוסה ממזרח ירושלים הוא זה שנתן לה את הכסף – במזומן, ושיועד לרכישת דירה משותפת לאחר הנישואין. בסופו של דבר האירוסין בוטלו, אך את הכסף היא שמרה לעצמה. בנוסף, היא טענה שקיבלה שיק מאמה של 350,000 ש"ח, פדתה חיסכון, ולקחה הלוואות בנקאיות.

בית המשפט דחה את כל הטענות הללו. הבעיה המרכזית לא הייתה רק העדר מסמכים – אלא שגרסת המערערת עצמה קרסה בחקירה. בחקירה במשטרה היא אמרה שהארוס נתן לה בין 150,000 ל-200,000 ש"ח, בתשלומים קטנים לאורך זמן. אחר כך, בחקירה הנגדית בבית המשפט, היא "נזכרה" פתאום שמדובר ב-1,300,000 ש"ח שניתנו לה בפעם אחת, במזומן. סתירה הזו, בין הסכומים ובין אופן ההעברה, הייתה מכרעת. בית המשפט ציין שהמערערת השיבה "לא זוכרת" לא פחות מ-64 פעמים בחקירה – לרבות לשאלות בסיסיות כמו כמה קומות היה לבית לפני השיפוץ, ואיך שמרה מיליון ורבע במזומן. הארוס לא הוזמן להעיד, האם לא הוזמנה להעיד, ולא הוצגה שום ראיה חיצונית. על כן לא האמין בית המשפט לגרסת המערערת הזיגזגית ופסק כי היא לא הרימה את נטל ההוכחה.

סוגיה שנייה – גידול הון בעלות שיפוץ נרחב

לאחר שהנישומה מכרה את הבית הראשון, רכשה המערערת בית חדש ועשתה בו שיפוץ גדול – שבירת קירות, בנייה לגובה ועוד. השמאי מטעם פקיד השומה העריך את עלות השיפוץ בכ-1.5 מיליון ש"ח. המערערת טענה מנגד כי היא  שילמה רק 400,000 ש"ח, הכל במזומן, ללא חוזה עם הקבלן וללא קבלות.

בית המשפט קיבל את השמאות המשיב, אך הוסיף שתי הפחתות: האחת, בגין העובדה שחלק מהבנייה נעשתה על שלד קיים ולא על קרקע ריקה – הפחתה של 25%. השנייה, בגין מאפייני עלות הבנייה המופחתת במגזר הערבי – הפחתה של 30%. בית המשפט לא קיבל את העדר ההתחשבות בפערים אלו בין המגזר הערבי והיהודי, ותיקן בהתאם.

סוגיה שלישית – מקורות כספיים שנטענו להסבר הגידול בהון

המערערת ניסתה להציג ארבעה מקורות שאמורים להסביר חלק מהגידול בהון: הלוואה בנקאית של 100,000 ש"ח; הכנסות שכירות מהשכרת הבית לאחותה; הכנסות מהשכרת חנות; ופיצוי ביטוחי של כ-287,000 ש"ח שקיבלה לאחר שריפה בנכס שלה.

בית המשפט קיבל חלקית את הטיעון בדבר ההלוואה הבנקאית, אך בניכוי הסכומים ששימשו להחזר ההלוואה בשנים רלוונטיות – שכן גם ההחזר עצמו מהווה שימוש בכסף שדורש הסבר. הכנסות השכירות מהאחות נדחו לחלוטין, כיוון שגם כאן גרסת המערערת בחקירה סתרה את עצמה – פעם אמרה שהשכירה לאחותה את הבית, פעם אמרה שבכלל לא. לגבי הכנסות החנות – נקבע שהן אכן משמשות כמקור, אך גם שהן מסווגות כהכנסה פסיבית מנכס בית ולא כהכנסה עסקית, וזאת לאחר שהמערערת זנחה את טענותיה בעניין זה בסיכומים. הפיצוי הביטוחי בגין השריפה – זה הגיע עם אסמכתא וממקור אמין, ובית המשפט קיבל אותו כמקור כספי לגיטימי.

סוגיה רביעית – קנס גירעון ושיעורי מס מוגדלים

פקיד השומה לא הסתפק בשומה, אלא גם הטיל קנס גירעון בשיעור של 15% מסכום הגירעון וקבע  אפילו שיעור מס מוגדלים מכוח טענתו של ההכנסות שלא דווחו הן הכנסות מעסק וכי לא נוהלו  ספרים לגבי אותו עסק.

המערערת  הכחישה וטענה שלא ייתכן שניהלה עסק בגיל 19 ושאין שום ראיה לקיומו של עסק.

בית המשפט דחה את הטענה. לוגיקה פשוטה: כשם שלא הגיוני שנערה בת 19 ניהלה עסק, כך גם לא הגיוני שהייתה לה מיליון ורבע שקל לרכישת דירה. שני הדברים בלתי סבירים באותה מידה, ואם המערערת לא הסבירה את הכסף – הקביעה שמדובר בהכנסה מעסק מחייבת על פי הוראות הפקודה שיעורי מס מוגדלים וקנס גירעון.

בעצם בית המשפט קובע מעין "ברירת מחדל" של סיווג כעסק. אומנם לפקיד השומה לא היו ראיות לקיום עסק, אך בהיעדר סיווג אחר הוא קיבל הסיווג של קיום עסק  שלא מדווח על ידי הנישומה.

האמור אינו יעוץ משפטי ומיסויי ואינו מחליף יעוץ ספציפי ומהווה אך ורק מידע כללי. ניתן לפנות למשרדנו ליעוץ מקצועי.