שאלה זו נדונה לאחרונה  על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"מ 43029-12-21ברוך קוגן ואח' נ' פקיד שומה אשקלון – לעיון בפסק הדין לחץ כאן. נציין כבר כי פסק דין זה התייחס להגדרת "חברת בית" לפי סעיף 64 כנוסחו לפני תיקון 245 לפקודה שהיה בתוקף עד שנת 2018.

רקע :

חברת בית היא חברה שקופה לצרכי מס והרווח שלה עולה לבעל המניות. על כן, אם חברה מוכרת נכס (כגון נכס מקרקעין), אז בד"כ קיים יתרון לסווג אותה כחברת בית שהרווח שלה מיוחס לבעל המניות וממוסה כרווח הון בידי יחיד מס של 25%-30% בלבד, במקום מס חברות ומס דיבידנד (שיכול להגיע למס אפקטיבי של כ 50%).

במקרה דנן, המערערים החזיקו במניות שתי חברות אחיות בקבוצה: "דנבר צבעים" – שהחזיקה בנכסי נדל"ן והשכירה בעבר בניין באופקים לחברה תפעולית קשורה, ו"דנבר אחזקות" – שהוקמה בשנת 2012.

 בפברואר 2014 חתמה דנבר צבעים על הסכם לבניית שני מבנים על מגרש באזור התעשייה באשקלון, ומיד לאחר מכן העבירה את המגרש לדנבר אחזקות במסגרת מה שדווח כהעברה לפי סעיף 104 לפקודה. ביוני 2014 נמכרו מניות דנבר צבעים לצדדים שלישיים.

באפריל 2015 – כשנה ושלושה חודשים לאחר העברת המגרש, ובעוד הבנייה עליו אינה גמורה – מכרה דנבר אחזקות את המגרש לחברה חיצונית בתמורה ל־7 מיליון ₪.

החברה דיווחה על עצמה כחברת בית, ייחסה את השבח לבעלי המניות (78% למערער ו־22% למערערת), ולא שילמה מס חברות. במקביל חולק לבעלי המניות סך של למעלה ממיליון ש"ח – בלי שהוצהר עליו כדיבידנד חייב במס. פקיד השומה דחה את הסיווג, חייב את החברה במס חברות מלא, חייב את בעלי המניות במס דיבידנד של 30% (פלוס מס יסף).

נזכיר, כי במסגרת תיקון 245 לפקודת מס הכנסה שהתקבל בשנת 2018  הוחלפו הוראות סעיף 64 לפקודה שעניינו בחברות בית ונקבעו הוראות חדשות לגבי מיסוי חברת בית. פסק הדין מתייחס לנוסח החוק לפני התיקון אך עדיין יהיו לו השלכות על השנים העקובות.

נוסח סעיף 62 לפקודה בנוסחו דאז קבע כי:

 "חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76, שכל רכושה ועסקיה הם החזקת בנינים, הכנסתה תיחשב, לפי בקשתה, כהכנסתם של חברי החברה, וחלוקתה של אותה הכנסה, לענין השומה, בין חברי החברה, כולם או מקצתם, תיעשה כפי שיורה המנהל; הרואה עצמו מקופח על ידי הוראת המנהל רשאי לערער עליה לפני בית המשפט כאמור בסעיפים 158-153."

על כן נשאלת השאלה האם חברה שכל רכושה הם בניינים נופלת באות הגדרה?

דיון והכרעה – סיווג כחברת בית

בית המשפט הדגיש כי סעיף 64 (בנוסחו לפני תיקון 245 משנת 2018) דרש שני תנאים מצטברים: שהחברה תהיה חברת מעטים, ושכל רכושה ועסקיה יהיו "החזקת בניינים". בית המשפט פירש את התנאי השני כשני תתי־תנאים: כל הרכוש בניינים בלבד, וכל העיסוק החזקת בניינים בלבד. השופטת ייטב סקרה בהרחבה את ההיסטוריה החקיקתית, את הפסיקה הקודמת (פלפלון, ג'י כפר סבא, עופר נכסי רעננה, דלגית) ואת הספרות (רפאל ולזר, נמדר), והגיעה למסקנה אחידה: אין די בהחזקת נדל"ן באופן פורמלי – נדרש עיסוק שוטף בהשכרת מבנים גמורים, המניב הכנסה.

לאור זאת, הערעור נדחה. נקבע כי לדנבר אחזקות לא היו הכנסות מהחזקת בניינים מאז הקמתה, וזו לבדה סיבה מספקת לשלילת הסיווג. כוונת הפעלת עסק או הפקת הכנסה עסקית בנכס מסויים אינה מביאה למסקנה כי הנכס מהווה "נכס עסקי".

האם בניין לא גמור או "בניין" לעניין אותו סעיף?

בנוסף, הוכח עובדתית כי במועד המכירה הנכס לא היה "בניין": בהסכם המכירה עצמו הוגדר הנכס כ"שלד מבנה", הרוכשת השלימה את הבנייה רק בסוף 2016, וטופס 4 התקבל בתחילת 2017. גם טענת הכוונה הסובייקטיבית להשכיר נדחתה – בית המשפט הזכיר את הכלל לפיו תוכן כלכלי אובייקטיבי גובר על כוונות מוצהרות.

על כן, קבע בית המשפט כי ללא קשר לנקודה הקודמת החברה לא החזיקה "בניינים" ועל כן, גם מסיבה זאת יד לדחות טענתה לסיווגה כחברת בית.

בית המשפט דחה את הטענה כי תיקון 245 לפקודה הוא תיקון מבהיר. בית המשפט קבע כי  ההקלה הקובעת שגם קרקע שעליה תושלם בנייה תיחשב לבניין  לצורך סיווג חברה כחברת בית לפי סעיף 64 לפקודה היא תיקון מהותי, לא הבהרה.

האמור אינו יעוץ משפטי ואינו מחליף יעוץ ספציפי ומהווה אך ורק מידע כללי. ניתן לפנות למשרדנו ליעוץ מקצועי ספציפי.