חברה שנמכרה צברה רווחים בתקופת הרר"ל אך סיימה עם הפסד צבור בשל הפסדים שנצברו בשנים קודמות. האם במקרה כזה ניתן לטעון לקיום רווחים ראויים לחלוקה לפי החלופה החשבונאית ולדרוש המס המופחת לפי סעיף 94ב לפקודה?– בית המשפט המחוזי בחיפה ענה שכן.

שאלה זו נדונה בע"מ 36830-07-23  אב-של השקעות ומסחר בע"מ נ' פקיד שומה חיפה מספר תיק.

רקע והקשר

כאשר חברה מוכרת מניות בחברה אחרת ומפיקה רווח הון, חל מנגנון מיוחד שנקרא "רווחים ראויים לחלוקה" (רר"ל). המנגנון נועד למנוע כפל מס: חלק מרווח ההון שנצמח ממניות שמשקף רווחים שכבר שולם עליהם מס חברות בחברה המוחזקת – יחויב רק בשיעור מס דיבידנד נמוך יותר (ולא בשיעור מס חברות מלא).

הרר"ל מחושב לפי שתי חלופות – חלופה מיסויית (לפי נתוני המס) וחלופה חשבונאית (לפי הדוחות הכספיים).

השאלה שעמדה במוקד: מה הדין כשבמהלך תקופת ההחזקה במניות הצטברו רווחים בחברה הנמכרת, אך בשל הפסדים קודמים כבדים, היא עדיין מסתיימת בהפסד צבור?

עובדות המקרה

חברת אב-של רכשה בשנת 2002 כ-19% ממניות מספנות ישראל בע"מ בתמורה לכ-54.6 מיליון ₪. בשנת 2017 מכרה את המניות בכ-138 מיליון ₪ – רווח נאה של עשרות מיליוני שקלים.

הבעיה: מספנות ישראל פתחה את תקופת ההחזקה עם הפסד צבור של כ-950 מיליון ₪. במהלך השנים היא ייצרה רווחים של כ-238 מיליון ₪ וסיימה עם הפסד צבור של כ-712 מיליון ₪ – כלומר עדיין הפסד, אך קטן משמעותית.

המערערת טענה: יש לחשב את הרר"ל החשבונאי כהפרש בין ההפסד הצבור בתחילת תקופת ההחזקה לבין ההפסד הצבור בסוף – כלומר 238 מיליון ₪ רווחים שנצטברו, ומכאן רר"ל חשבונאי של כ-45 מיליון ₪ (ב-19% אחזקה).

פקיד שומה חיפה טען: אין כל רר"ל חשבונאי. כשהחברה מסיימת את תקופת ההחזקה עם הפסד צבור – אין "רווחים ראויים לחלוקה" ולכן הרר"ל החשבונאי הוא אפס.

בית המשפט קיבל את עמדת המערערת וקבע כי ניתן להכיר ברר"ל חשבונאי גם כאשר החברה הנמכרת מסיימת את תקופת ההחזקה עם הפסד צבור – ובלבד שבפועל הצטברו בה רווחים במהלך התקופה.

הנימוקים המרכזיים להכרעה:

לשון החוק: המחוקק השתמש במילה "נצטברו" – פועל המתאר תהליך לאורך זמן, ולא מצב נקודתי. ההפניה למאזן לסוף התקופה נועדה לקבוע את נוסחת החישוב, לא להוסיף תנאי לפיו על יתרת העודפים להיות חיובית. קריאה כזו אינה מופיעה בלשון הסעיף.

מניעת כפל מס: הרווחים שהפיקה מספנות ישראל בתקופת ההחזקה חויבו במס חברות. הימנעות מהכרה בהם כרר"ל תוביל לחיובם פעם שלישית – קודם מס חברות, ועתה גם כרווח הון מלא. זאת אינה תוצאה עקבית עם תכלית הסעיף.

האדישות המיסויית: קבלת עמדת פקיד השומה תיצור תמריץ מעוות לבעלי מניות – כל שנתיים ידרשו לחלק דיבידנד מזורז כדי "לשמר" את הרר"ל, גם כשמבחינה עסקית אין הצדקה לכך.

עמדת רשות המיסים עצמה: החב"ק (קובץ הפרשנות הרשמי של הרשות) מציג את החישוב כהפרש בין ראשי התקופה – ללא תנאי של עודפים חיוביים.

מהפסק דין עולה כי אין לדחות אוטומטית תביעת רר"ל חשבונאי רק בשל הפסד צבור בחברה הנמכרת. הבחינה הנכונה היא: האם בתקופת ההחזקה הצטברו רווחים בפועל? אם כן – הם עשויים להיחשב רר"ל ולזכות בשיעור מס מופחת.

האמור אינו יעוץ משפטי ואינו מחליף יעוץ ספציפי ומהווה אך ורק מידע כללי. ניתן לפנות למשרדנו ליעוץ מקצועי ספציפי.